מתאמנים בקשב

זוהי ההפרעה הנוירולוגית השכיחה ביותר בגיל הילדות.

ההפרעה מתחלקת לשלושה חלקים:

1. בעיקרה הפרעת קשב – כלומר לא מפריע בכתה אבל גם לא נמצא שם. אפשר לאמר שהוא חולם בהקיץ.
2. בעיקרה פעילות יתר – זהו הילד שכל הזמן זז בכסא. הילד שהמורה כל הזמן מרגישה אותו.
3. תערובת של שניהם – גם קשיי ריכוז וגם קשיי קשב.

קיומה של הפרעת קשב וריכוז אינו מעיד על פגם באינטיליגנציה או ביכולת הלימודים.

הפרעת הקשב והריכוז אינה מחלה, אלא תכונה מבנית – אורגנית שמפריעה לתפקוד הלימודי בבית הספר וביתר שעות היום.

באופן כללי חסר במוח חלבון מסוים שעוזר לקשור בין תשדורות שונות של המוח.

הפרעת הקשב והריכוז קיימת אצל יותר מ-10% מהילדים ולכן ישנם כ-4-5 ילדים כאלו בכל כיתה.

אצל לפחות 50% מהילדים הסיבות ללקות הן תורשתיות.

לכל בני האדם יש מנגנון של בקרה על הדברים שהם מבצעים. אצל בעלי ההפרעה המנגנון לא מתפקד מספיק טוב.

לדוגמא:

• בתהליך הלימודי – צריך לבחור בגרוי הכי חשוב שהוא הקשבה למורה ולא לגרויים אחרים שיש בסביבה. אבל, ילד כזה ימצא את עצמו מתמקד בגירוי המרתק ביותר ולא בחשוב ביותר.
• אם אמא תצעק מהמטבח "תצחצח שיניים" הוא לא ישים לב כי הוא שם לב לגרויים יותר מעניינים בחדר כמו טלויזיה. אבל, אם אמא תיגש אליו תיתן לו יד ותוביל אותו לאמבטיה זה יהיה הגרוי הבולט ביותר.
• תשומת הלב לדבר הכי בולט במקום היא תכונה של כולם אבל אצל הילדים האלו הסף יותר נמוך.